עברית  |  English  |  
תאריך ושעה
 









מונה:


עד-אור מיפוי העיר העתיקה ירושלים

דף הבית >> כנסיות >> דרך היסורים

 

דרך היסורים - ויה דולורוזה - הפסיון

דרך הייסורים (ויה דולורוזה – Via Dolorosa ) או הפסיון (הסבל - Way of the Passion  ) הוא הכינוי שניתן לדרך שבה הלך ישו מ"הפרטוריום", מקום משפטו והרשעתו ע"י פונטיוס פילטוס, הנציב הרומי אשר ליהודה בשנת 33, עד מקום צליבתו על גבעת הגולגולתא.
בדרך הייסורים 14 תחנות אולם הן המספר והן המיקום השתנו במהלך הדורות. מספרן הסופי של התחנות נקבע ע"י האב אלזר הור, הממונה על החלק הפרנציסקני בכנסיית הקבר הקדוש בשנת 1725. מיקום התחנות הנוכחי הנו משנת 1914 .
10 התחנות הראשונות הנן ממקום המשפט ועד לכנסיית הקבר ואילו 4 הנותרות הנן בתוך הכנסייה.
התחנות מסומנות כיום בצלחת-מתכת ועליה חקוק בלטינית מס' התחנה ובחלקן גם בריצוף ע"ג הרחוב בצורת חצי עיגול צמוד לקיר.
התיאור בברית החדשה הנו קצר וקיימת הרחבה רבה במסורת הנוצרית. לשש מהתחנות אין סימוכין בברית החדשה. מסך התיאורים עולה התמונה הבאה:
תחנה מס' 1 -  מקום המשפט התקיים בפרטוריום (בית הנציב) שהיה באחד מארמנותיו של המלך הורדוס. כיום מזוהה המקום בביה"ס אלעומריה. פונטיוס פילטוס שמקום מושב הקבע שלו היה בקיסריה, הגיע לירושלים כדי לפקח על העלייה לרגל בחג הפסח ופתח חפ"ק במצודת האנטוניה. ישו הובא לפניו באשמה של מרידה במלכות ומשיחיות. פונטיוס פנה לישו בשאלה האם הוא "מלך היהודים" וישו ענה "אתה אמרת" (מרקוס טו', יוחנן כג'). ישו החל לדבר על "מלכות שמים" ופונטיוס שלא מצא בסיס לאשמה ניסה להעביר את הדיון לפתחו של מושל הגליל, הורדוס אנטיפס כיוון שישו מוצאו היה מן הגליל. הורדוס לא הצליח לתקשר עם ישו והחזירו לפונטיוס (לוקס כג'). פונטיוס העלה אפשרות לשחרר את אחד העצורים שהמתינו למשפטם, ישו או בר-אבא הקנאי ומנהיגי היהודים הכריעו בעד שחרור בר-אבא וצליבת ישו. (מרקוס טו', מתי כז'). אצל מתי (כז') מופיע תיאור אנטישמי שהיה אולי ההצדקה הנוצרית לפגוע ביהודים לאורך הדורות. לפי תיאור זה, רחץ פונטיוס את ידו ואמר: "נקי אני מדם היהודי הזה" והעם ענה כי הם מקבלים אחריות על ההחלטה: "דמו עלינו ועל בנינו". פונטיוס צווה להלקות את ישו (מרקוס, מתי ויוחנן) אולם לפי לוקס הוא ניסה לפטור את ישו מעונש מוות ולהלקותו אך היהודים לא הסכימו. אנשי הצבא הרומיים התעללו בישו, הלקו אותו, הלבישוהו מלכות בבגדי ארגמן וגיחכו כשהם מכנים את ישו בתואר "מלך היהודים". בנוסף, עיטרו את ראשו בכתר קוצים, ברכו אותו "שלום לך מלך היהודים", ירקו עליו והשתחוו לפניו (מרקוס טו', מתי כז'), פונטיוס הוציאו בלבושו המלכותי הנלעג אל ההמון וקרא: "הנה האיש" (ecca homo ). במסורת הנוצרית קוראים לקשת ברחוב ויה דולורוזה מול מנזר 'האחיות ציון' בשם זה ("אקה הומו") אולם ככל-הנראה מדובר בקשת ניצחון שהקים אדריאנוס בשנצ 135 לספירה לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא, 100 שנה לאחר צליבת ישו...    
תחנה מס' 2 - המקום שבו ישו הולקה ע"י החיילים הרומים ומשם החל לשאת את הצלב בעצמו בדרך לצליבה (יוחנן יט'). על הצלב היה מונח שלט כמקובל המספר את סיבת הרשעתו ב- 3 שפות: יוונית, רומית ועברית (ישו נוצרי מלך היהודים"). במקום קיימות כנסיות פרנציסקניות-קתוליות המנציחות את האירועים: כנסיית ההרשעה וכנסיית ההלקאה.
תחנה מס' 3 – בדרכו כרע ישו תחת משא הצלב. כיום מזוהה המקום בצומת ההוספיס. במקום כנסייה ארמנית-קתולית שנבנתה ב-1947 בתרומתם של חיילים פולנים ששהו בארץ בימי מלחמת העולם השנייה. מעל משקוף הכנסייה, תבליט אבן המתאר את האירוע.
תחנה מס' 4 – כאשר אימו (מרים) ראתה את בנה נושא את הצלב, איבדה את הכרתה. המקום מזוהה בסמיכות לתחנה מס' 3 במתחם הפטריארכיה הארמנית-קתולית. המפגש של ישו עם אימו מתואר בתבליט אבן מעל קשת של קפלה קטנה..
תחנה מס' 5 – לאור הקושי של ישו לשאת את הצלב, תפסו הרומאיים אדם אקראי, ככל הנראה עולה רגל, שמעון מקירינה (לוב) ומאלצים אותו לשאת את הצלב ולסייע לישו. המקום מזוהה בצומת רחוב הגיא עם רחוב ויה דולורוזה. במקום קפלה קטנה השייכת לפרנציסקנים-קתולים ובסמיכות לקפלה, קיימת גומחה על הקיר ובה שקע שנוצר לפי המסורת כאשר ישו נשען על האבן.
תחנה מס' 6 - במעלה הדרך יצאה אישה וניגבה את פניו המיוזעות במטפחת. דמות "דיוקנו האמיתי" נחקקה במטפחת. המקום מוכר גם בשם: "ורוניקה" שפירושו שיבוש של השם ברניקה (נושאת הניצחון) או שימור השם בשפה היוונית (Vera Icon = דיוקן אמיתי). המקום מזוהה במחצית מעלה רחוב ויה דלורוזה, בין רחוב הגיא ורחוב חאן א-זית. במקום כנסייה קטנה של היוונים-קתולים וכן מנזר ומגורים של עמותת "הנזירות הקטנות של ישו".
תחנה מס' 7 – בעת יציאתו מחוץ לחומות העיר, ישו לא עמד במשא הצלב וכרע בפעם השנייה. המקום מזוהה במפגש רחוב ויה דולורוזה ורחוב חאן א-זית. במקום כנסייה פרנציסקנית-קתולית.
תחנה מס' 8 - כאשר ישו פגש את בנות ירושלים המקוננות, הוא פנה אליהן במילים: "בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי-אם על נפשיכן בכינה ועל בניכן כי ימי רעה יבואו". המקום מזוהה בחלק המזרחי של רחוב החנקה, על הקיר הדרומי , סימון התחנה באבן עגולה המקובעת לקיר ובה הכיתוב: "ישו המשיח מנצח" (IC XC NIKA). אין במקום כנסייה או קפלה.
תחנה מס' 9 - לקראת סוף הדרך ישו נפל בפעם השלישית. המקום מזוהה בסמיכות לכניסה לכנסייה הקופטית המלכה הלנה ולפטריארכיה הקופטית ובסמיכות לגג דיר א-סולטאן. 
תחנה מס' 10 - לפני צליבתו הפשיטו את ישו מבגדיו.המקום מזוהה ברחבת כנסיית הקבר, בתחתית קפלת הפרנקים, בצמוד וממזרח לכניסה לכנסיית הקבר.
תחנה מס' 11 - ישו הועלה אל גבעת הגולגולתא וכפות ידיו קובעו במסמרים לצלב. התחנה נמצאת על גבעת הגולגולתא בתוך כנסיית הקבר. המקום מסומן ע"י מזבח ארוך עשוי כסף מהמאה ה-16 מימין למקום הצליבה ונמצא באחריותם של הפרנציסקנים-קתולים (במסגרת הסטטוס-קוו של חלוקת כנסיית הקבר).
תחנה מס' 12 - בחלק הצפוני של גבעת הגולגולתא העמידו את הצלב עם ישו המקובע אליו. ישו לא מת מאיבוד דם ולא מחנק אלא מחרבו של אחד החיילים הרומאיים שלא המתין לצאת נשמתו ודקר אותו בחרבו. דמו של ישו טפטף על גולגולת האדם הראשון שהייתה קבורה תחתיו והאדם הראשון  קם לתחייה לרגע... המקום נמצא תחת אחריות היוונים-קתולים.
תחנה מס' 13 - לאחר צאת נשמתו במילים: "אלי אלי למה עזבתני?" הורדה גופתו מן הצלב לידי אימו והגופה הוכנה לקבורה ע"י משיחתה בשמן ובבשמים. המקום מזוהה בין התחנות 11-12 ובמקום מזבח ועל גביו ארון זכוכית ובו פסל של המדונה. התחנה באחריות הפרנציסקנים-קתולים. בעבר זיהו את תחנה מס' 13 באבן המשיחה הנמצאת באולם הכניסה של כנסיית הקבר. אבן-המשיחה הנוכחי הנו אבן גיר אדומה שהובאה ב- 1810 במסגרת שיפוץ הכנסייה לאחר שריפה שפרצה בה שנתיים קודם לכן. המאמינים נוהגים להניח את שקיות הפלסטיק עם הקניות שערכו ע"ג האבן ע"מ להחיל על תוכנן קדושה.   
תחנה מס' 14 - עקב השעה המאוחרת, הועבר ישו לקבורה זמנית במערתו של יוסף הרמתי שהייתה בסמיכות. בתום השבת, הגיעו שלוש המריות (האם, מגדלה ואם יוחנן) לפתוח את הקבר אולם ישו לא היה שם כיוון שקם לתחייה, נגלה לתלמידיו  וזמן-מה לאחר מכן (40 יום לפי "מעשי השליחים"), עלה חי השמימה מהר הזיתים. המקום מזוהה בסמיכות לאבן במשיחה וממערב לה. מעל מקום הקבורה מבנה שניתן להיכנס אליו וסביבו מבנה עגול גדול (הרוטנדה). בחזית מבנה הקבר הריק דולקים נרות אש-תמיד של היוונים, הלטינים והארמנים. המאמינים נוהגים להדליק נרות מאש זו, לכבותם ולקחתן כנרות בעלות קדושה.        
 

Go Back  Print  Send Page
מפות מוכנות-הזמינו ותהנו מהנחה   -   0524521113
לייבסיטי - בניית אתרים